הפעלת סוכן סמוי למול הפעלת סוכן מדיח

הפעלת סוכן סמוי הינה טקטיקת חקירה משטרתית מותרת אשר נפוצה בדרך כלל בתיקי נשק וסמים. למעשה, הסוכן פועל בכסות על מנת לגלות עבירות. זאת, להבדיל מסוכן אשר מדיח לביצוע העבירות. גבול זה בין גילוי להדחה הוא הגבול שקבעה ההלכה הפסוקה בין פעולת חקירה לגיטימית לבין פעולת חקירה אסורה. אם יימצא כי סוכן פיתה אדם לכדי ביצוע עבירה אזי מדובר בסוכן מדיח, שמכוח טענת הגנה מן הצדק נשמעו קולות בפסיקה שמלבד השפעה על מידת העונש יכולה קבלת הטענה להביא במקרים חריגים לביטול כתב האישום.

ההבדל בין סוכן סמוי לסוכן מדיח

הפסיקה מכירה בכך שהפעלת סוכנים סמויים מטעם הרשות החוקרת היא "רע הכרחי" לשם מלחמה בפשיעה (ע"פ 1224/07 בלדב נ' מדינת ישראל, פסקה 66 (10.2.2010) (להלן: עניין בלדב)). השימוש בסוכנים סמויים נחשב אמצעי לגיטימי, שנעשה בו שימוש תדיר בעיקר בעבירות שקשורות בסמים ובנשק (ע"פ 8074/16 סולמיינוב נ' מדינת ישראל, פסקה 43 (2.4.2020) (להלן: עניין סולמיינוב)).

ההלכה מורה כי הרשות החוקרת רשאית לנסות לקיים מפגש בין החשוד לבין סוכן סמוי מטעמה מתוך תקווה כי החשוד ישתף מידע הקשור לחשדות נגדו, מתוך הנחה שיהיה נכון לפתוח את ליבו לפני הסוכן, יותר מאשר היה נכון לעשות כן בחקירה המשטרתית. הדבר, לא ייחשב ככלל כראיה לא קבילה, שכן המודה מרצונו החופשי בביצוע עבירה במהלך שיחה, עושה כן תוך סיכון עצמי ולכן, לא עומדת לו זכות מוקנית שתוכן השיחה יישמר בסוד (ע"פ 467/79 בולוס נ' מדינת ישראל, פ"ד לה(1) 785, 787-786 (1980)).

אם כן, ובקצרה, סוכן סמוי יגלה עבירה, בניגוד לסוכן מדיח שיניע כדי ביצוע עבירה.

פעולות אסורות לסוכן סמוי במסגרת החקירה והכללים להפעלתו

לצד ההכרה בקבילות הכללית של האמצעי של שימוש בסוכן סמוי, נקבעו גבולות ברורים לשימוש במנגנון זה (עניין בלדב, פסקה 66; עניין סוליימנוב, פסקה 43).

ישנם כללים מקדמיים להפעלת הסוכן הסמוי, כלומר, באילו מקרים בכלל ניתן לערבו בחקירה:

ראשית, אל לסוכן הסמוי לפעול לשם הכשלת אזרח תמים, אשר לולא קיומו של הסוכן, לא היה מגיע אותו אדם כדי ביצוע עבירה (בלדב, פסקה 67).

שנית, הרשות החוקרת מנועה משימוש בסוכן מדיח לאדם אלא אם מחזיקה במידע אמין, שמעלה חשדות לגבי אותו אדם בנוגע לביצוע פשעים חמורים אשר מהווים את נושא החקירה (שם). תנאי בסיסי הוא שהגיע למשטרה מידע, עובר להפעלת הסוכן, שממנו עולה יסוד סביר להאמין כי האדם מושא החקירה מעורב בפעילות עבריינית (רע"פ 1201/12 קטיעי נ' מדינת ישראל, פסקה 7 (9.1.2014)).

שלישית, השימוש בסוכן צריך להיות הכרחי לצורך קידום החקירה (עניין בלדב, פסקה 67).

אף אם המשטרה עמדה בתנאים הבסיסיים שלעיל בדבר הפעלת סוכן מדיח, עליה לנקוט בזהירות גם בעת הפעלתו:

נקבע בפסיקה כי הסוכן הסמוי מנוע מלהשתמש באמצעי לחץ ושכנוע מופרזים כדי לשכנע חשוד לבצע עבירה (עניין בלדב, פסקה 67). למעשה, אסור לסוכן המשטרתי "לדחוף" את החשוד לבצע עבירה, שכן הדבר עשוי להיחשב בגדר פעולה אסורה של סוכן מדיח.

הוכחת טענת "סוכן מדיח"

טענת סוכן מדיח נשענת על טענת הגנה מן הצדק, ולשם הצלחת טענה זו, על שני המבחנים שלהלן להתקיים: מבחן אובייקטיבי; ומבחן סובייקטיבי ע"פ 5686/19 רפאלוב נ' מדינת ישראל, פסקה 33 (20.6.2021) (להלן: עניין רפאלוב); ע"פ 307/17 זוננישוילי נ' מדינת ישראל, פסקה ח' (21.3.2017) (להלן: עניין זוננישוילי)):

לפי המבחן האובייקטיבי, יש לבחון אם נפל פגם חמור בפעולת הרשות.

לפי המבחן הסובייקטיבי, יש לבחון את נטייתו הספציפית של הנאשם לבצע את העבירה.

תוצאות קבלת טענת "סוכן מדיח"

אם צלח הנאשם להראות כי מתקיימים בעניינו המבחנים הפסיקתיים שלעיל, אזי ככלל, הדבר יביא להפחתה במידת העונש (עניין רפאלוב, פסקה 33).

ואולם, נשמעה העמדה, מפי בית המשפט העליון, כי במקרים חריגים וחמורים, שבהם הרשויות נהגו בחוסר הגינות, ניתן יהא אף להורות על ביטול כתב האישום מכוח דוקטרינת ההגנה מן הצדק (ראו קביעתה של השופטת ד' ברק-ארז בעניין רפאלוב; והערתה בעניין זוננישוילי; כן ראו עניין בלדב, פסקה 72).

כך למשל, בע"פ 1549/15 מדינת ישראל נ' רדאי (23.7.2015), דחה בית המשפט העליון את ערעור המערערת על הסף שהופנה כנגד החלטת בית המשפט המחוזי שהורה על ביטולם של חלק מסעיפי אישום ובהתאמה על תיקון כתב אישום שהוגש כנגד המשיב. לפיכך, הערעור נמחק. בהחלטה עצמה, בתפ"ח (מחוזי י-ם) 20705-07-14 מדינת ישראל נ' רדאי (5.1.2015), נימק בית המשפט הנכבד את החלטתו כך:

"פנינו התערבות אקטיבית של המשטרה 'באירועים הפליליים' שהיא יוזמת. מעשיו של הסוכן עולים לגדרו של מעשה שידול ומהווים אמצעי פסול שיש בו משום התנהלות בלתי ראויה של רשויות החקירה. בהיעדר ראשית ראיה לנטייה סובייקטיבית של הנאשם או אף אינטרס בביצוע העבירות, לא ניתן לומר שאילולא פעולות הסוכן היה הנאשם מבצע את העבירות. על כן, פעולותיו של הסוכן הסמוי מעלות אותו לגדרו של 'סוכן מדיח' ומקימות לנאשם טענת הגנה מן הצדק. סבורנו כי זכויות הנאשם, טוהר התנהלות רשויות אכיפת החוק ואמון הציבור במערכת השיפוטית מחייבים פסילתן של חקירות שיש בהן להדיח באופן אקטיבי ומובהק את הנאשם למעשים דומים על מנת שאלו יהוו ראשית ראיה להרשעתו במעשים בהם נחשד. בנסיבות אלו, יש בהפעלתו של הסוכן משום פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות" (שם, פסקה 12).

כאמור, נמצא כי ריפוי הפגם יעשה באמצעות ביטול האישומים מושא ההדחה (שם, פסקה 13).

כותב המאמר: עו"ד יוסי זילברברג